פיקאסו

״אני לא מתפתח, אני הווה״ – אמר פיקאסו.

את המשפט הזה כתב ג׳ימס הילמן בספרו לחיות את החיים אחורנית

ומתכוון לציור שצייר פיקאסו בגיל 92 והניח לפנינו את הדיימון, המלאך,

שהיה שם תמיד והכניס בו את הרוח המשתוקקת להיות הוא עצמו.

פיקאסו.

בין יצירותיו הראשונות של פיקאסו יש את הציור המפורסם של הבלוט שצמח מעץ האלון.

הבלוט נמצא באלון, קיים בו לפני שהפך לעץ אלון.

בתוך כל אחד מאיתנו נמצא הבלוט כידיעה שנועדה להתגלות למלוא קומתנו השלמה. (האלון)

בתוך כל אחד מאיתנו מפעמת רוח יצירתית.

משתוקקת לגלות ולברוא את עצמה מתוכה.

מתחת לכל הביוגרפיה שלנו נמצא הדיימון, המלאך.

כשאנחנו מניחים לביוגרפיה, הרוח הדיימונית מתייצבת בקדמת הבמה.

המצבים, האירועים שאנחנו מזמנים לחיים שלנו הן הזדמנויות

מתוכן אנחנו יכולים לזהות את הדימויים שלבשנו מתוך הביוגרפיה שלנו ולהניח להם.

התמקדות מציעה לנו כלים פרקטיים ופשוטים בעזרתם אנחנו יכולים להתחבר;

לדימויים הפנימיים הנובעים מתוכנו ולנוע בעולם מתוך אותו גרעין בלוט

המחובר לחוכמה הפנימית המצטברת הקיימת בתוכנו כנשמה.

המפתח לצמיחה שלנו נמצא בגילוי הדימויים ממנה צומחת נשמותינו.

משימת החיים שלנו להיות מודרכים ע״י הג׳ניוס שמדריך אותנו.

יש שיקראו לו המלאך המדריך אותנו.

התמקדות בגישה יצירתית מספקת לנו את הכלים על מנת שנוכל לעשות את המלאכה הזו,

בחינניות. התלהבות וסקרנות על מנת שנחווה את שמחת הגילוי.