״אני לא מתפתח, אני הווה״ – אמר פיקאסו. את המשפט הזה כתב ג׳ימס הילמן בספרו לחיות את החיים אחורנית ומתכוון לציור שצייר פיקאסו בגיל 92 והניח לפנינו את הדיימון, המלאך, שהיה שם תמיד והכניס בו את הרוח המשתוקקת להיות הוא עצמו. פיקאסו. בין יצירותיו הראשונות של פיקאסו יש את הציור המפורסם של הבלוט שצמח מעץ האלון. הבלוט נמצא באלון, קיים בו לפני שהפך לעץ אלון. בתוך כל אחד מאיתנו נמצא הבלוט כידיעה שנועדה להתגלות למלוא קומתנו השלמה. (האלון) בתוך כל אחד מאיתנו מפעמת רוח יצירתית. משתוקקת לגלות ולברוא את עצמה מתוכה. מתחת לכל הביוגרפיה שלנו נמצא הדיימון, המלאך. כשאנחנו מניחים לביוגרפיה, הרוח הדיימונית מתייצבת בקדמת הבמה. המצבים, האירועים שאנחנו מזמנים לחיים שלנו הן הזדמנויות מתוכן אנחנו יכולים לזהות את הדימויים שלבשנו מתוך הביוגרפיה שלנו ולהניח להם. התמקדות מציעה לנו כלים פרקטיים ופשוטים בעזרתם אנחנו יכולים להתחבר; לדימויים הפנימיים הנובעים מתוכנו ולנוע בעולם מתוך אותו גרעין בלוט המחובר לחוכמה הפנימית המצטברת הקיימת בתוכנו כנשמה. המפתח לצמיחה שלנו נמצא בגילוי הדימויים ממנה צומחת נשמותינו. משימת החיים שלנו להיות מודרכים ע״י הג׳ניוס שמדריך אותנו. יש שיקראו לו המלאך המדריך אותנו. התמקדות בגישה יצירתית מספקת לנו את הכלים על מנת שנוכל לעשות את המלאכה הזו, בחינניות. התלהבות וסקרנות על מנת שנחווה את שמחת הגילוי.

בגיל 26 אני זוכרת את המאמץ שלי לקבל אהבה מהגרוש שלי. בגיל 28 הבנתי למה באמת אני מרגישה ככה, לעזאזל, אילו היו צרכים שלא התמלאו בילדות. בגיל 30 קלטתי שאני מתה מפחד להרגיש את כאב על מה שהיה חסר לי! הכאב ישב בתוכי וגרם לי להרגיש; שאני לא מספיק טובה, שווה, ראויה, בעלת ערך. בגיל 34 התחלתי לשים לב למנגנון ההישרדות וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחיים שלי ובמערכות היחסים שלי, כמו למשל ; שאני נאבקת כדי שיראו אותי. שותקת ולא מבקשת את מה שאני צריכה/רוצה. בורחת מעימות ולא מתמודדת עם קונפליקט. בגיל 35 הסכמתי להרגיש את הפחד שלי מכאב! פחד להרגיש את הכאב העמוק שהרגשתי כילדה ומעולם לא נתתי לעצמי להרגיש או לבטא אותו. פשוט קברתי אותו עמוק וחשבתי שהמשכתי הלאה. הפחד הוא חלק ממנגנון הישרדותי שמגן עלינו מלהרגיש כאב. בגיל 38 לא הייתה לי ברירה והיקום הכריח אותי לחוות בטוטליות את כאב הנטישה שעברתי בילדות, זה הגיע דרך נטישה שחוויתי מבן זוג לשעבר. בגיל 40 התחלתי לאהוב את עצמי באמת, וככול שאהבתי אותי, ככה למדתי מי אני ומהם היכולות והכוחות שלי. ככל שהרשתי לעצמי יותר להיות אני, להביע את עצמי בכנות, ככה ידעתי יותר את הערך שלי והבנתי שהוא לא תלוי באף אחד בסביבה שלי. אווו איזו הקלה זה. איזה הרגשה של חופש. לתת לעצמי את האשור, האהבה. ההכלה והצרכים שאני רוצה. בגיל 50 הכרתי את הגבר שלי. דיי מהר ידעתי שה זה. זה בה עם הרגשה של חופש. ידעתי שיש שלנו הרבה ערכים משותפים. שאנחנו כמהים לקשר אותנטי. קשר שיש בו חופש אמיתי להיות מי שאנחנו. את המדריך להרגיש ראויה ובעלת ערך יצרתי קודם כל ולפני הכל עבור עצמי! במדריך תוכלו לאמץ מיינד- סט נכון ממנו אנחנו יכולות ליצור תפיסה של ראויות. תלמדו ליצור את מצפן המהות שלכן שמטרתו לחבר אתכן לאמת הפנימית של מי שאתן בפנוכו, בנשמה💕 והכייי הכייי איך להיות אישה מובילה ולא מובלת ע״י התלות והצורך באישור מבחוץ. מי שרוצה שאשלח מוזמנת למלא את הפרטים בטופס והמדריך ישלח אליה.